בוקר מפורש למנחים באשר הם מנחים, ובוקר גם לדודות שעל המבחנים.

מי שיתהלך לו באחד ממוסדות ההשכלה בימים אלה וודאי ישים לב לשינוי. התנועה בשטח הפתוח פחתה משמעותית, והסטודנטים שמעיזים לנוע חשופים – גבם כפוף, אזניהם זקורות, מבטם מקפץ מצד אל צד והם מגיבים בחשש לכל רחש. עונת המבחנים החלה. גם בתי הספר מתמלאים מדי כמה ימים במשלוחים חדשים של נידוני בגרות שעולמם חרב עליהם. מרביתם לא מודעים כלל לעובדה הגורמת להם לכשול בביקורת השנתית – החלק הקשה ביותר במבחן הוא להבין דווקא את הדברים הפשוטים: מי הבוחן, מי הנבחן ובעיקר – מה היא השאלה. כך גם בפרשה בה אנו קרואים הפעם.

לאחר נדודים בקמפיין המדבר הזמני, ולאחר הכנות מרובות לקמפיין החדש בארץ החדשה, חונה לו עם ישראל במדבר פארן על סיפה של כנען. (במדבר, פרק י"ג, פס' א'): "וידבר ה' אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען". כך יוצאים תריסר שחקנים מנוסים (פס' ג') "כלם אנשים ראשי בני ישראל המה" – ואתם גם האתנחתא הקומית, משבט אפרים כמובן (פס' ט"ז): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", שמקבל כאן את שמו הידוע יותר. אל תשאלו אותי. אני לא יודע מה יש למשה ממנו, אבל כנראה שהוא ממש מחבב אותו. שיהיה.

בכל אופן, נמשיך. פרשה זו היא מהזכורות לנו ביותר. זהו מבחן. אך... מי הוא הנבחן כאן? (פס' י"ז): "וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען... וראיתם את הארץ מה הוא... ואת העם היושב עליה... ומה הערים..." והאם הנאפסים טובים הם, והעולם מפותח היטב, וספרי החוקים קריאים מובנים ועם תמונות יפות וכו' וכו'. ומה הוא הדבר אם לא פליי טסט? התריסר נשלחים על מנת לבדוק היטב את שיטת המשחק החדשה. בלי משה, בלי ה', רק הם וארץ כנען. ארבעים יום של בדיקות, בילויים סוערים והמון פיצה עם כל שבעת המינים בתור תוספת. ואז הם חזרו, ובידם "אשכול" גדוש חוויות.

 (פס' כ"ז): "ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש..." ועזרי המשחק טובי מראה הם, ובאמת השקיעו, "אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד,וגם ילדי הענק ראינו שם..." ובכלל היא לא מתאימה למשחק לדמויות בדרגות נמוכות. דממה. אתם הרי זוכרים את כל הנאומים, וההכנות, ופיתוח הציפיות של ה' ומשה על "הארץ החדשה". לזה העם לא היה מוכן. ובאמצע המהומה, קול חדש נשמע (פס' ל'): " ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" ועם משחק טוב נוכל להסתדר! "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם" בטח שלא כשאנחנו לא מקבלים מספיק נק"ן במדבר!

על כלב בן יפונה לא ממש שמענו עד כה. אבל ברור שיש לו שאיפות לא קטנות בכל הקשור לקמפיין הזה. וכפי שנראה מייד, הוא יודע היטב באיזה צד לבחור. אך בינתיים, העם זועם, מתלונן, וכמו תמיד מתגעגע למנחה הישן של מצריים. (פרק י"ד, פס' ה'): "ויפל משה ואהרן על פניהם... ויהושוע בן נון וכלב בן יפונה... קרעו בגדיהם". מוכר למדיי. אך שימו לב למה שקורה עכשיו. (פס' י"א): " ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצני העם הזה... אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו". כזה, עוד לא היה לנו. זה הוא איום מפורש לסיים את הקמפיין ולפרוש לאחד על אחד סוער עם משה. בתגובה, משה פוצח בנאום בן אחד עשר פסוקים בו הוא מהלל ומשבח את המנחה שלו. "לא, אל תלך. תישאר.". לכן,מתרצה ה', ומכריז "פתאום" על העונש לעם – קמפיין המעבר הזמני הופך לקמפיין קבוע – "ארבעים שנות מדבר"! עד שיתחלף כל דור השחקנים. איזה הוא המנחה הרואה בהמשך הקמפיין עמו עונש? נקודה למחשבה.

קשה לשפוט מה בדיוק קרה שם. האם העבודה על סטינג כנען לא הייתה טובה מספיק? לאור נסיונו העצום של ה', עם משה ואהרן בצוות הקריאייטיבי, קשה לי מאוד להאמין. האם באמת נפגע ה' כל כך מהביקורת הקשה? ייתכן. אך דבר אחד ברור. איש משחקני המדבר לא יזכה לראות את הארץ החדשה איש – פרט לשניים. ואם לפני כמה פרקים היה מובן מאליו שמשה ואהרן ימשיכו, הרי שעכשיו אלה יהושוע בן נון, והבחור החדש – כלב בן יפונה. למעשה, אומר ה' כאן במפורש כי לא משה, ולא אהרן ימשיכו הלאה.

אז מי עמד כאן למבחן? איך בדיקת המשחק שכתב ה' הפכה להיות מבחן לעם, למשה לאהרון ולבודקים עצמם? ומי הצליח במבחן המשולב הזה? העם, שקיבל על הראש פעם נוספת? ה', שחטף ביקורות קשות ביותר והכריז בעצמו על משחקו כעל עונש? משה ואהרן, שסיימו "על הפנים" בלי הבטחה להמשיך? 

אין אנו יודעים מה בדיוק קרה שם בארבעים ימי הבדיקה הללו. אך בסיומם, כלב – שעד לפרק הקודם לא שמענו עליו כלל, מסדר לעצמו דיל לא רע בכלל. איש אפור, שלא מתבלט, אך בהחלט בוחש לו מאחורי הקלעים. ואם בפרשה הקודמת ראינו את משה (והנביאים) מול אהרן (והכהנים) משחיזים סכינים, בא השלישי, ולפחות בינתיים, לקח את כל הקופה.

אה, כן, ויש את יהושוע בן נון, שכנראה ימשיך לשחק את הברברי שלו לנצח. אכן, נסתרות הן דרכי האל.