בוקר מפורש לכל המנחים באשר הם מנחים, ובוקר גם לכל אלה שחושבים שהם נורא חכמים. כן כן, אתם שם מאחורי האינטרנט.

בעוד קולות הנפץ של הדרמה מהפרשה הקודמת עוד נשמעים בעורפינו (והאקורדיוניסט של בית המדרש עדיין לא התאושש לחלוטין ומידי פעם מזייף באקורד קטן), שעה שמשה ניצב מעל הסלע המנותץ ושותת המים  - אוחז מקלו בידו, לוקחת אותנו פרשת השבוע לאתנחתא קלה מההתרגשויות, אל  "אדמות מואב מעבר לירדן יריחו".

אל תדאגו. לא נסענו רחוק. למעשה, ממש בקרבת מקום חונים בני ישראל. אנחנו יכולים להשקיף על המחנה שלהם בתצפית היפה שבצד ימין של ההרים. הרי כל קבוצה צריכה מידי פעם להתאוורר קצת מהקמפיין הקבוע. אבל מצד שני, לעזוב עולם שהוא כבר מפותח כל כך... לכן מצאו חבורת ה' ובני ישראל את הפתרון האלגנטי – סשן "חופש"  - באותו העולם (ממש ליד), אבל עם דמויות אחרות. אחרי הטלטלה שעברה הקבוצה, עם פרישתו של אהרון בפרשה הקודמת, זה בהחלט מובן. אתם יודעים – קצת לנקות את הראש מהדמויות הקבועות, ולנסות משהו שונה מעט.

משה רצה מנוחה מדמויות דרמטיות, אז הוא לקח לעצמו דמות קצת מטורפת, קצת קומית – בלק. מלך מואב בשבילכם. יהושוע, שהרגיש (בצדק) קצת מחוץ לעניינים בזמן האחרון, התעקש לקבל הפעם דמות עם כוחות מיוחדים. החבר'ה צחקו. יהושוע גלגל לעצמו נביא בדרגה 16, וכדי להראות שלדמויות שלו יש גם אישיות, הוא הוסיף "טוויסט". נחשו מה? הנביא הוא גוי! בלעם מפתורה, נביא גדול וידוע בכל מואב ומדיין. אכן – דמות מורכבת ומשחק עמוק. כל הכבוד יהושוע. גם המנחה הקבוע (ה') רצה קצת שינוי, ועבר לשחק נאפסים כעוזר מנחה. אז השחקן החדש, כלב, קיבל להנחות את הסשן. מפתיע? לא למי שקרא בעיון את הפרשות הקדמות. לאט לאט, בשקט בשקט, הבחור הזה מתברג בדיוק איפה שהוא רוצה. מי שעדיין חושב שהוא סתם שחקן תמים... טוב, לסגנון ההנחיה שלו נגיע אח"כ. תחת ההסכם שלא נוגעים בעלילת הקמפיין המקורי, ושבעוד שעתיים מזמינים פיצה, המשחק יצא לדרך.

כלב, כמובן, פתח בתיאור מרגש. (במדבר, כ"ב, ב'): "וירא בלק בן צפור (משה תמיד ידע לבחור שמות לדמויות שלו) את כל אשר עשה ישראל לאמרי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא..." ובכלל, תראו איזה יופי של קמפיין יש לנו. כלב נשאר כלב – מתחנף בכל פעם שיש לו הזדמנות. יהושוע התחיל לזוע בכסא, מרגיש שלכלב אין ממש כוונה להתייחס לדמות שלו. אבל כבר אחרי שני פסוקים כלב נקטע. ע"י מי? (פס' ה'): "וישלח (בלק) מלאכים אל בלעם בן בעור (יהושוע ושמות לעומת זאת...) פתורה ... לקרוא לו..." כבר ראינו שמשה מחבב את יהושוע, והוא מיהר להכניס אותו למשחק. אבל משה נשאר משה. שימו לב מה רוצה בלק. "... לאמר לו הנה עם יצא ממצרים... והוא יושב ממולי (תרתי משמע)... ועתה לכה נא אראה לי... אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ". לא להשפיע על הקמפיין המקורי? הצחקתם את משה, שהביט מחוייך בכלב. המנחה הזמני הזיע קלות, יודע שעינו הבוחנת של ה' (ששיחק בינתיים את הקוסמים שנשלחו לבלעם) נחה עליו. אסור שזה ישפיע על הקמפיין המקורי. שקט מתוח השתרר סביב השולחן. "אני מטיל התגלות אישית אלוהית – קולות בלבד!" זעק יהושוע בשמחה וזרק 2ק.12. דמות עמוקה. אין מה להגיד.

כלב היה צריך עכשיו לאלתר התגלות אלוהית (קולות בלבד). להשתמש בזה כמנוף עלילתי למשחק? להכניס את זה כחלק ממה שכלב הכין מראש? לתת פתרון אלגנטי? לא אצל כלב. (פס' י"ב): "ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא". אני בטוח שבזאת כלב חשב שהוא פתר את הבעיה, והחבר'ה יעברו לשחק בעלילה שהוא הכין. ה' חייך בזוית השולחן. כלב באמת לא הריץ אף פעם למשה. (פס' ט"ו): "ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה... כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא וקבה לי את העם הזה". אמר משה, ופתח שקית צ'יפס בטעם מרור. הוא יכול להמשיך ככה כל הסשן. (פס' י"ח): "ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה". משחק דמות או לא? יהושוע היה מרוצה ממשחק העומק שלו, משה נהנה מכל רגע וה' השתעשע בגילום השליחים. כלב ידע שהם יכולים להמשיך ככה כל הסשן אם הוא לא יעשה משהו. אבל הרי אסור לתת למשה להילחם בעם ישראל מהקמפיין! מה אתם הייתם עושים?

(פס' כ'): "ויבא אלהים אל בלעם בלילה ויאמר לו אם לקרוא לך באו... קום לך איתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה". כלב – פתרונות משחקיים בעם. מנחות ומנחים יקרים, להלן שעור איך לא להנחות משחק. תלך איתם (אחרת משה לא יתן לי להגיע למה שתכננתי), אבל תעשה מה שאני אומר לך (כדשי שחלילה לא להפריע לתכנון שלי). משה פתח שקית חדשה של חטיפי מן דיאטטיים.

בינתיים, יהושוע התלהב עוד יותר, ופתח בתיאור של "מה דמותי עושה בבוקר" (פס' כ"א): "ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתונו וילך עם שרי מואב". כלב הביט מסביב בחוסר אונים. אם הוא מגיע לבלק, משה כבר ימצא דרך לסבך את המשחק עוד יותר. מה עושים?  "... ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רוכב על אתנו". מה קרה פתאום? למה מלאך? בלעם עשה משהו חוץ מלהתלבש? הגיון משחקי? לא אצל כלב, בטח שלא כשהוא בפאניקה. עכשיו, אתם מבינים, לנביאים יש +1 לדרגה לגילוי על טבעי. נביא כמו בלעם, ייכשל רק בגלגול טבעי של פעמים 1. מה הסיכוי שזה יקרה, נכון? אני מניח שאתם יכולים לנחש מה יצא ליהושוע בקוביות. ה' (מה לעשות, גם אתון היא נאפס) דווקא הצליח בגלגול שלו.

אתון רואה מלאך עם חרב, אתון לא הולכת קדימה. בלעם רואה אתון שלא הולכת קדימה – בלעם מתרגז ומרביץ לאתון. שלושה כשלונות רצופים באיתור על טבעי. אתון מוכה. משה מתפקע מצחוק, כלב לא מצליח להשתלט על הסשן, ויהושוע לא מבין מה מצחיק כל כך. ואז... (פס' כ"ח): "ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכתני זה שלש רגלים" אבל יהושוע לא יתן לאתון מדברת להפריע לו במשחק האופי. "ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חב בידי כי עתה הרגתיך". גם נביא וגם רוצה חרב. אבל אני מתחיל להבין מה יש למשה (שבשלב הזה היה כבר על הרצפה) מיהושוע. אתם חייבים להודות. הוא באמת חמוד. "ותאמר האתון אל בלעם הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה..." אני כבר לא מסוגל לשמוע את הנאומים האלה. מזהים? לא? נאום פולני של "אתם כאלה כפויי טובה, ואיך אתם מדברים ככה עליי, שאני הייתי כל כך טוב אליכם"... מנחה או אתון, האופי האמיתי ייצא החוצה.

יהושוע סוף סוף הצליח בגלגול הזיהוי שלו. כלב, שבשלב הזה איבד שליטה על המשחק כבר לא ידע מה לעשות כשה' עבר לגלם את המלאך ונחשו מה? המשיך לנזוף בדמות של יהושוע. הרגלים ישנים, מה לעשות. יהושוע הרגיש ממש נבוך ולא הבין איך שוב הוא הגיע למצב שבו ה' נוזף בו (עוד חמישה פסוקים) ואז הגיעה הפיצה.

אחר כך אף אחד כבר לא ממש שיחק. כלב ישב בדיכאון, עבר על הדפים שהוא הכין למשחק הזה, וניסה להבין איך זה קרה לו. משה וה' שתו כוס אחרי כוס של קינלי, ורק יהושוע התעקש להמשיך, ונתן עוד שלושה נאומים של ששה פסוקים כ"א - מלאי תקבולות. אחרי דבר כזה, איך אפשר שלא לחבב את הבחור? אה?