אגדות הן יותר מאמת: לא בגלל שהן מספרות לנו שדרקונים הינם אמיתיים, אלא בגלל שהן מספרות לנו שניתן לנצח אותם.
- ג'י. קיי צ'סטרטון

בציטוט הזה נתקלתי בפתיחה לספרו של ניל גיימן, "קורוליין" ובמשך תקופה ארוכה מצאתי אותו מהדהד במוחי בזמנים ואירועים שונים.
אין ספק בליבי שהוא מתאר, בצורה מדויקת, את התחושה שעולה בנו כאשר אנו משחקים במשחקי תפקידים ולאיו דווקא בסוגת הפנטזיה.
הסיפורים העתיקים שהועברו אלינו מדור לדור לא נועדו להזהיר אותנו ממפלצות הממתינות לנו במעמקי העולם האפלים אלא לעודד אותנו ולומר לנו שלמרות שהם שם, בני האדם שרדו וישרדו עוד שנים רבות.
אם ידעו כיצד לנהוג.

עולם משחקי התפקידים מעוטר ומקושט ביצורים שונים ומשונים הממתינים לרגע בו יוכלו להכות את הגיבורים אפיים ארצה. בין אם המשחק הוא משחק פנטזיה קלאסי, חקירה מעוררת אימה בלב מצריים העתיקה, התקלות בשערים המובילים אל ארץ הפיות או מסע בחלל העמוק – הם ממתינים לנו שם והם מסוכנים יותר מכל אדם אחר שעלול לקום לנו כאויב כי אנחנו לא מבינים אותם.
לרוע המזל במשך שנים רבות חונכנו, כשחקני תפקידים, להביט במפלצות ויצורים שונים כאוסף של סטטיסטיקות וגם כאשר הצלחנו להתעלות מעל התפיסה הזו עדיין, המפלצות נותרו יצורים לא מוגדרים שכל ניסיון לשחק אותם עולה בתוהו ובסופו של דבר הזמנים העיקריים בהם החבורה נתקלת ביצורים המוזרים הללו הם רגע קרב.
כיצד אם כן ניתן לחצות את המחסום ולהפוך את היריבים הללו ליותר מבשר תותחים? מה עלינו לעשות כדי שיהפכו ליותר מקישוט לעלילה ואולי ישמשו כדמויות מלאות אשר מעודדות את העלילה ומפתחות את העולם בו הדמויות שלנו קיימות?

ידע, ידידי, הוא כוח. הוא המפתח לכל מה שאנחנו יכולים לחלום עליו. אם נדע כיצד לגשת לידע הזה, כיצד להשיגו נוכל לעשות פלאים.
המפתח להבנת היצורים הקסומים/חיזרים המטיילים ברחבי העולמות אותם אנו תרים במפגשים השבועיים שלנו הוא הבנת המקורות שלהם או לפחות ניסיון לגלות כמה שיותר על המניעים שלהם, האהבות שלהם, הדרכים בהם היצורים האלו פועלים.
אין ספק שכאשר אנחנו עושים את הדבר הזה אנחנו מאנישים את היצורים הללו והופכים אותם קרובים יותר אלינו ומובנים אבל בסופו של דבר זו הדרך לבנות סיפור.
גם אם השחקנים לא יבינו את היצורים באופן מוחלט, המנחה חייב לתת, לעצמו לפחות, הסברים מקיפים שיעזרו לו לבחור את דרכי הפעולה הנכונים שישמרו על המסתורין של היצורים ובאותו זמן יקדמו את העלילה ולא יתדרדרו ויהפכו להיות אבני בוחן ליכולת החיסול של דמויות הגיבורים.

יצורים חיים, בלי להיכנס להגדרה הסבוכה לשאלה מהו יצור חי, אינם מנותקים מהסביבה.
כל אחד מהם נברא אל תוך העולם מדרך מסוימת, לכל אחד מהם יש או אין קשרים אשר מעצבים את הדרך בה הוא תופס את העולם ופועל בו.
באותה מידה שאנו יוצרים רקע בן אלף מילים ומעלה לדמויות כך על מנחה ליצור רקע ליצורים בהם הדמויות נתקלות.
כמובן שכאשר בונים עלילה יש את היצורים שלנצח יהיו לא יותר מערמות של ניסיון או כלי לשריפת זמן, באותה מידה אחת לזמן מה (ואולי באופן קבע, הדבר תלוי בסוג העלילה המורצת) יש לדעת את הרקע לקיומם של היצורים השונים.

אחד היצורים המפורסמים ביותר בעולם הפנטזיה הוא הדרקון.
כולנו נתקלנו בהם, בסיפורים ובאגדות, בסרטים או במשחקים ראשונים של מבוכים ודרקונים.
דרקונים ממלאים אותה יראה ופליאה, אושר והתעלות.
הם יצורים בלתי אפשריים, מלאי קסם ואימה. הסיפורים מתארים לנו את הנחשים המכונפים הללו במגוון של צורות וגדלים. לעיתים מדובר במפלצות חכמות המשתמשות בקסם ובערומה כדי ללכוד קורבנות. פעמים היצורים הללו הם לא יותר מכוח טבע אדיר המביא כיליון על הסביבה ויש מקומות בהם הדרקונים הם סמל רוחני, מקור להשראה ויעד לעליית רגל.
בעולם העתיק ניתן היה לחלק את הדרקונים לשלושה סוגים עיקריים: הדרקון האירופאי, המפורסם שבדרקונים אשר את קורותיו ניתן למצוא בשירים, סיפורים מחזות וסרטים. אחריו ניתן למצוא את הדרקון האסייתי המוכר פחות אשר מתואר כיצור ממוזל המביא מזור ומייעץ לגיבורים ולמלכים. שלישי ומוכר פחות מכולם עומד הדרקון האמריקאי שאינו לובש אדום, כחול ולבן אלא את צבעי היבשת העתיקה ומתואר באגדות של המקומיים כיוצר סופות, ככוח טבע במלוא מובן המילה, מסוגל להביא להרס בהרף עין.
אין ספק שכל אחד מהיצורים האלו יכול ואף משמש פעמים רבות כמוקד של משחק.
אך כיצד ניתן להביט מעבר למראה ולהעמיק את החוויה שבמשחק מול היצור הקדום הזה?

ראשית יש לזכור שמדובר ביצור חי, עתיק מאוד ובעל תובנות שונות מאלו של בני האדם.
דרקונים חיים מאות שנים והם התקיימו עוד לפני שהאדם הגיח אל דפי ההיסטוריה. חלקם צפו את בוא האדם והתכוננו לכך, משלימים עם העובדה שזמנם עבר. אחרים החליטו לפעול בכל כוחם כדי להכחיד את הגזע החלוש ואומלל ולשמר את העולם עבורם ועבור בני גזעם.
יש מי מהם שלא מתייחסים כלל לאדם וממשיכים את חייהם, מרוחקים מכל סביבה אנושית, משמרים את המסורות העתיקות אליהם נולדו.
כמו יצורים מפלצתיים אחרים יכול המנחה לבחור באיזו צורה הוא רוצה להשתמש בדרקון.
האם מדובר בחיה הפועלת על פי אינסטינקטים או שאולי יש משהו באגדות העתיקות ודרקונים (לטוב או לרע) ניחנים בתבונה על אנושית או דמוי אנושית אשר מאפשרים להם להגיע להחלטות הנובעות משיקולים מחוכמים יותר מצורכי הישרדות.
מאחר ואנחנו יודעים שדרקונים הינם גזע עתיק, התקלות באחד כזה צריכה להיות מאורע מיוחד ומשנה חיים אשר ישפיע על גורל הדמויות.
אם המטרה שלנו היא יצירת מפלצת איומה המסתתרת בגבעות או בהרים ואמורה להפוך ליעד חיסולי עבור הדמויות, מדוע להשתמש בדרקון?
יש יצורים מקוריים הרבה יותר בהם ניתן להשתמש מבלי להפחית מכבודם ומבלי להרוס את האפשרויות הגלומות ביצור הזה.

טענתי היא שאם אנו מכניסים דרקונים אל הסיפור, כדאי שתהייה סיבה טובה לכך.
בסין הדרקון הוא סמל לרוחניות, מקור השראה. הדרקונים שם יכולים לרפא מחלות ולחזות את העתיד, הם מסוגלים להביא ברכה המחזיקה מעמד עשרות דורות. דרקונים אלו בכולם להביא גשם לאדמה צמאה ולהציל את האומה, אם הם מחליטים שהדבר נכון ומתאים להם.
שליחת חבורה של הרפתקנים לא לחסל אלא להתדיין עם דרקון יכולה להיות הרפתקה מעניינת עד מאוד. הניסיון להבין את הדרקון ואת הדברים שהוא מעוניין בהם תמלא דפים על גבי דפים ביומנם של הגיבורים.
כאשר מדובר בדמויות שאין ספק שהם יותר מחיות פרא המנחה יכול לקחת את הזמן ולבנות את האישיות המיוחדת של אותו יצור על מנת שיוכל לגלם אותו לאורך זמן.
כמו יצורים רבים בממלכת בני הפיות (שם כללי לכל היצורים הקסומים מהאגדות) גם לדרקון היכולת לשנות את צורתו ואלמנט זה יכול להיכנס לשימוש כדי להפתיע את הגיבורים ולתמרן אותם לנקודה המועדפת על הזוחל הקדמוני.
דרקונים לא חייבים לעשות דברים ללא תמורה ולא פעם יריבות עתיקה בין דרקונים, שקוד המוסר והחוק הדרקוני מונעת מלפתור באמצעים ברוטאליים של כוח והתקפה ישירה, תוביל את הדמויות למסע שונה מזה שחשבו לקחת כאשר יגלו שהם הופכים לכלים במשחק פוליטי של בריות קדומות.

איברי דרקונים משמשים פעמים רבות כסיבה ליציאה למסע. בסרט "לב הדרקון" אנו נתקלים באחרון הדרקונים, פרט זקן וערמומי אשר בימי קדם זכה להערצה וכבוד אך הופך להיות ארכאי ומיותר בעולם המפנה גב לדרקונים ומחפש את הדרך להתקדם הלאה.
נקודה מעניינת בעלילה שאינה מתפתחת מעבר להפיכתה ל"עקב אכילס" של היריב התורן היא שימוש באחד מאיברי הדרקון לריפוי.
הסרט מספר לנו שליבו של הנסיך בממלכה בה הדרקון חי בוגד בו, הוא חולה עד מאוד ורק חלק מליבו של הדרקון הניתן מרצון ומוכנס (באמצעים קסומים אנו מנחשים) לחזהו של הנסיך מציל אותו ממוות.
איברי דרקונים הם שימושיים עד מאוד: שתיית הדם בכדי לחדש את המערכות ולהגן על הגוף מכל מחלה, רחיצה בדם תשמר את הנעורים. שומן דרקון יכול לשמש לפתרון  לבעיות כיבה ואכילת הכבד עוזרת לתאים להלחם במחלות סרטניות למיניהן. עיני דרקון טובות לא רק לחיזוק הראייה אלא לפיתוח כל החושים ומעניקה אינטואיציה חזקה יותר. מוחו של הדרקון שאמור להיות מעדן מלכים על פי כל הסיפורים עוזר בפתירת בעיות מדיניות והופכת מנהיג לחד יותר.
יחד עם זאת ישנה בעיה העולה משימוש בחלקי דרקון, תחת ההנחה של אנחנו מה שאנו אוכלים. תופעות הלוואי הקיימות מאכילת איברי דרקון לאורך זמן מעוררות צדדים נעימים פחות באישיותו של האדם ופעמים רבות יכול אדם לאבד את שפיותו ואף למות.
הצורך באיברים אלו יכול לנבוע מסיבות שונות, אישיות לדמויות או סיבות פשוטות של ממון כמשימה שאלו יקבלו. מעניין הרבה יותר לחשוב על הבעיה והפיתרון שאיבר דרקוני יכולים להביא ולנסות לפתח עלילה סביב העניין ולא לצאת לצייד חסר פשרות שיאבד את ההזדמנות לטוויסטים מקוריים בעלילה.

כאשר משחקים במשחק המתרחש בסביבה מודרנית (סוגת הפנטזיה האורבנית) דרקונים קרוב לוודאי לא ילבשו את צורתם הקדמונית אלא יחפשו צורות חדשות: אומנים, אנשי עסקים, ראשי ממשלות, מיליונרים מפונקים.
הדרקונים בעולם המודרני יכולים לספק לעלילה מרחב חדש של משחק. בסופו של דבר משחקי פנטזיה קלאסית מעלים את הדרישה של חיסול הדרקון ככורח מציאות, משחקי מודרני מאפשר פיתוח מעניין יותר של הדרקונים כאשר אלו מתמרנים את הדמויות במשחקי כוח שהמטרה היא טובתם האישית או אולי טובת היקום, על פי הבנתם.

המטרה הראשונית של המנחה כאשר הוא מביא יצורים מיתולוגיים אל תוך המשחק היא לשאול את עצמו אילו עושר של אוצרות (למעט זהב כסף ויהלומים) הם יכולים להביא עמם אל המשחק וכיצד לנצל את האוצרות האלו בדרך הטובה ביותר למשחק.