בוקר מפורש לכל המנחים באשר הם מנחים, ובוקר גם לבורסקאים שבינינו.

שוב שבים אנו אל הר סיני. ברקים בשמיים, אפקטים אחרים מעטרים את הרקע, שעה שמתרחש המעבר הדרמטי אל שיטת משחק חדשה. עם השחקנים עומד ומקבל (כבר מזה מספר פרקים) את ספר החוקים הראשון שלו. בטוחני כי כל שחקן אשר החזיק איזו חוברת משחק בידיו לראשונה, יוכל להזדהות עם רטט זה של התרגשות.

חג המדורות מאחרינו והנה, הפרשה שלפנינו עוסקת בסוגיית הקרבנות, והרי זו העסיקה לוקרי נ"ך רבים לאורכם של הדורות. מה הוא הקרבן? הרי הוא דבר מה משל השחקן, אותו הוא מקריב למען המנחה. ויתור לטובת המשחק. יהיו מנחים שיבקשו משחקניהם להקריב רגעים של דרמה, ישנן קבוצות המקריבות מדי שבוע מספר שעות יקרות, אחרים מקריבים את ביתם, שטיחיהם וחפציהם השבירים. ועל איזה קרבן מרחיב ה' את הדיבור בפרשה אשר לפנינו?

(ויקרא, פרק כ"ז, פס' א'): "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה'." שימו לב להתייחסות החריגה לקרבן. "נדר," רוצה לומר, מהשעה שהתחייב השחקן להקריב למנחהו קרבן זה או אחר, חלים עליו חוקי הקרבנות.  "בערכך נפשת לה'" – למען לא יטעה שחקן ויחשוב כי יכול הוא להקריב איזה קרבן שעולה על רוחו. גם כאן, ביחד חזקה ובזרוע נטויה ינחה המנחה.

(פס' ג'): "והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקדש" – גיל השחקן קובע את ערך הקרבן שיש להקריב. ואיך ימדד אותו קרבן? גם כאן חלוקות דיעות הפרשנים. "כסף שקל הקדש" מה הוא? אמרו חכמי הפורום: "קדש הוא משחק, ועל כן שקל הקדש – הוא ערך שבמשחק, וכך תהיה מפת אוצר שווה הרבה, ופיסת בד שווה מעט. אלא אם כן אותה פיסת בד היא ירושה מסבתא של הדמות שנטבחה על ידי האורקים – כי אז ערכה רב עבור הדמות ועל כן שחקן שיש בו משחק עמוק של "הו!", יש לו פיסות בעלות ערך רבות יותר וקרבנותיו שווים יותר".

 ולעומתם טוענים חסידי הגאון מהדוכן: "כסף הוא כסף הוא כסף. וערך הקרבן הוא מידה שבה יעלה בשוק ויוכלו למוכרו למען ייטב להם. שקל קדש הוא, כי אלה הם מוצרי משחק ולא, נניח, סתם נרות או ברגים קטנים. ועוד, שקל קדש כנגד כסף ביגור- כי בשניהם קונים דברי משחק".

ומייד פורש המנחה את משנתו החברתית: "ואם נקבה הוא והיה ערכך שלשים שקל ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים" וכו' וכו'. שכן אין הנקבה יכולה לייצר מוצר שערכו יהא רב.

(פס' ט'): "ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה..." בהמה – הרי היא גוף בלא נפש, היינו דמות בלא שחקן, אשר כתב אחד השחקנים והקריב למנחהו "כל אשר יתן ממנו ליהוה יהיה קדש לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש". ובכך יש התחייבות, הן של השחקן והן של המנחה: שלא יהפוך דב"ש טוב לרע או רע לטוב, ושלא ימיר אותו חלילה לשיטה אחרת (והרי זה הוא שעטנז).

וגם על כך יש שלא מסכימים, ואומרים "קרבן, הרי זה קרב שבסופו נק"ן, וכל פירוש אחר של "הו!" אין בו טעם כלל". דעתי היא כי אין בהכרח לראות סתירה בין פירושים סותרים אלה, אך תמו גלילי האינטרנט שהוקצבו לטור זה. ואולי לכם פירוש משלכם?