בוקר מפורש לכל המנחים באשר הם מנחים, ובוקר גם לשוקדים על לימודיהם.
 
אנו נמצאים בעיצומו של תהליך גדול של שינוי העובר על עולם המשחק. מקמפיין פשוט ולוחמני למדיי ב"ארץ מצרים" (שנוהל בפריפורמה), עובר העם למשחק אחר וחדש ב"ארץ המובטחת". והנה, דרך מתן החוקים מנסה המנחה לעצב (או שמא לכפות?) את אופיו של המשחק החדש.

והמצב בעייתי מכמה בחינות. ראשית, הרי אין זו הפסקה בין קמפיינים, אלא קמפיין שלם בפני עצמו ("40 שנות מדבר", כפי שיכונה מאוחר יותר). ואכן, סובל קמפיין המעבר מקשיים רבים (ולא בכדי יכונה על שם ארץ ציה שוממה). אנו עדים שוב ושוב לנסיונות המנחה לגרום לשחקניו למשחק אחר, להכריחם לתרום בעצמם לכתיבת המשחק (הקרבנות למנחה), לגרום להם לתמוך באחיהם הממעטים לשחק וכו'.

אך המאבק על דמותו החדשה של הקמפיין מחריף עוד יותר, נוכח נוכחותו של עוזר המנחה הדומיננטי – משה. בלי שנשים לב, הולך וגובר החיכוך בין המנחים. והרי גם אהרן בוחש בקלחת. הדרמה הגדולה עוד לא התרחשה, אך ניצניה מניצים להם.

נתבשרנו כבר על מעט מהתוכניות ל"ארץ ישראל". נראה כי המשחק האחד עומד להיות מפוצל לקבוצות משחק רבות, ויש הטוענים כי המדובר בקבוצות בהן יונהג תשלום למנחים. הרי המשחק עומד להתרחב ולהתמסד. הדבר מעלה תהיות רבות. מי הוא זה העומד להרוויח מכל התהליך החדש? מי היוזם האמיתי? מי יהיו אותם המוני מנחים חדשים? בפרשה זו, אנו רואים המשך של התוכנית הזו. (פרק א' פס' א'): "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד... מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל פקד תפקדו אותם אתה ואהרן". כפי שאנו יודעים, "לפקוד", כלומר לספור משמעו לספור את הנק"ן, לחלק להם נק"ן.
 
והנה, "פוקדים" משה ואהרן נק"ן לכל עם השחקנים, אך (פס' מ"ט): "אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל". מדוע לא מקבלים הם נק"ן? ע"פ פירושו של הצדיק גייקאק"ס, יש בכך משום הכנתם לשלב הבא, בו ייהפכו הם הם למנחים בחוגי המשחק. חיזוקין לסברה זו אני מוצאים בהמשך הפרשה (ד' פס' מ"ז): "ולקחת חמשת שקלים לגלגלת... ונתת הכסף לאהרן ולבניו" (הכהנים, שכנראה החלו לשמש כמעין מנחים כבר בשלב זה בקמפיין) "... ויקח משה את כסף הפדוים מאת העודפים על פדויי הלויים".
 
הם מקבלים תשלום. הופרדו מעם השחקנים, כשכל תפקידם בשלב זה מסתכם ב (פס' נ'): "ואתה הפקד את הלויים על משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו..." הם שומרים על הפרופים למשחק. אין להפחית יתר על המידה בתפקיד זה, שכן קמפיין "המדבר", הוא ברובו משחק חי (ככל הנראה), ולפרופים משמעות ומשקל לא מועטים. ובכל זאת, קשה שלא לתהות. ישנם מרבנן אשר רואים ב"הפקד את הלויים" משום הבטחה לחלקם בנק"ן נוספין עבור מלאכתם זו, כאילו היו מעשי דמות. כך הם זוכים בטובות הנאה פנים וחוץ משחקיות כאחד, בתמורה לכמעט ולא כלום. מדוע דווקא הם ולא שבט שחקנים אחר?
 
שלא כמשה, עוזרי מנחה אלה לא מובאין מן החוץ אל המשחק על סמך כישוריהם, אלא מורמים מעם השחקנים לדרג רם ונישא מהם. ואם היינו מצפים להתקוממות זו או אחרת, הרי שאר השחקנים מקבלים בלא טרוניה את החלטתו זו של המנחה. וזו לא הפעם הראשונה. שכן אף משה בעצמו מביא את חברו אהרן (המשחק את אחיו) לתפקיד רם ונישא, בלא כל סיבה נראית לעין, וכולנו זוכרים היטב את המשחק הפשטני והגרוע "עגל הזהב", שהריץ אהרן כשהושאר כמנחה במשחק בודד (כך טענו הן ה' והן משה בעצמו). על כך, אגב, לא נענש בחומרה.
 
ע"פ "ביקורת המקרא", אותם "לויים", המשחקים מבני שבטו של אהרן, הם חבריו מחוץ לעולם המשחק. אף בימינו, לדבריהם, מתקבצים שחקני משחקים חיים בקבוצות ("ערים") בעיקר ע"פ שיוך חברתי. אז חבריו של אהרן מקבלים הטבות, וכל אותן החלטות מגיעו מהמנחה עצמו! ("אך את לוי לא תפקד" וכו' אומר ה'). הדבר מעלה שאלות קשות ביותר על מערכת היחסים שבין ה' למשה, ומידת ההשפעה שיש לאחרון על המנחה הראשי של המשחק.
 
אם נזכור, אהרן הריץ את הוואן טיימר "עגל הזהב" רק כי הן ה' והן משה פרשו לפרק זמן קצר ביחד מהקמפיין להסתודדות, שפרטיה לא מובאים בכתוב. כל שאנו יודעים, הוא שלאחריה, חור משה עם ספר חוקים חדש למשחק, שהתנהל בלא שיטה מובנית עד כה (ועל כך, בזמנו, העיר יתרו למשה). מה קורה במשולש הזה בין ה', משה ואהרן? מי עומד באמת מאחורי כל תהליך השינוי הזה? מי ישפיע ויקבע בנעשה ב"ארץ ישראל"?  בפרשה זו עוד שוררת לכאורה הרמוניה. חבריו של אהרן מורמים מעם, משה אינו מתנגד, וה' מסכים לכל זה. אך ירח הדבש עומד להסתיים בקרוב.