פרשת בהר - השומר אחי המנצ'קין?

בוקר מפורש לכל המנחים והשחקנים.

את הדיון השבוע נייחד לחלקה השני של פרשת השבוע, פרשת "בהר". על חלקה הראשון כבר הרחבנו את הדיבור בעבר, אך כשקוראים בעיון את הפסוקים האחרונים בפרשה, שאלות חדשות עולות. האם שומרי אחינו אנחנו? גוף אחד שכל אבר בו משפיע על האחרים, או שמא אוסף של פרטים – איש איש בקובייתו ובדמותו?

אנו קוראים בספר ויקרא (פרק כ"ה פס' כ"ה): "כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו". מה היא האחוזה? אחוזה היא בית על הארץ. גם על מרכזיותו של מושג ה"ארץ" עמדנו כבר, והרי ארץ משמעו סגנון המשחק. ועל כן, האחוזה היא משחק "בעל קירות וגג". משחק יציב- משחק בתוך קבוצה. אם כן, מה משמעות "מכר מאחוזתו"? האם "מכר" כדרך הפשט, כלומר עבר לחברה של חוגים? הייתי רוצה לשתף אתכם בתוצאותיו של סמינריון בנושא שנערך בבית המדרש הזה ממש בחסות החשכה.

הרי אם "מכר מאחוזתו", עדיין נשאר על הארץ! כלומר עודו משחק, אלא שכעת, אין למשחקו שלו קירות וגג (חבריו לקבוצה). לכאורה, אם עזב את קבוצתו, וממשיך לשחק, משמעו כי עבר לקבוצה אחרת. אך אין כל ציון בכתוב ל"אחוזתו החדשה", ומרוח הדברים ברור כי המדובר הוא כעת בשחקן בלא אחוזה. אם כך, כיצד ייתכן הדבר? מחד עודנו משחק ולא עזב לקבוצה אחרת, ומאידך "מכר אחוזתו"? ייתכן גם ייתכן. עודו יושב לשולחן, עודו משחק, אך איבד את הקשר עם קבוצתו. אבדה התקשורת, ואין לו עוד "קירות וגג" של אחוזה.

כיצד קרה הדבר? והתשובה בפנים. הרי לא "איבד אחוזתו", או "תקפו אותה המוני שיפוצניקים תאבי הרס ופטישים קטים של 5 קילו בידם" אלא "מכר". ויתר עליה ובתמורה קיבל משהו אחר. מה קיבל? אולי נק"ן, ואולי הוא מזניח חבריו לקבוצה פרט לאחת הנושאת חן בעיניו במיוחד, ואולי הפך מאנצ'קין ואולי הפך עציץ! הכתוב לא מפרט זאת. ובכך יש לראות הדגשה! שכן לא משנה מדוע מכר אחוזתו, (פס' כ"ה): "ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו (כ"ו) ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו (כז) וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו". חייב חברו הקרוב אליו לגאול אותו ולהחזירו לאחוזתו. וגם למוחזר אחריות כלפי המחזיר, וחייב להחזיר לו כפי חובו.

(פס' ל"ה): "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך"- גם אחיך שנופלת ידו ואינו מסוגל להטיל ולו 1ק4- עזור לו וסייע לו. (פס' ל"ו): "אל תקח מאתו נשך ותרבית" ולא עפרון ולא ופילו לא מחק! (פס' ל"ט): "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד (מ) כשכיר כתושב יהיה עמך..." ואם חלילה לא יכול אחיך להרשות עוד לעצמו לרכוש לו עפרון ומחק למשחק, נהג בו בהגינות.

כי אין לו לשחקן בלי קבוצתו, וכל ישראל ערבים זה לזה.