בכתבה הקודמת עזבנו את העולם על סף מלחמה, מלחמה בה האלים והנשגבים שטיפחו (וכמובן, בני התמותה, אבל מי סופר אותם, בשר תותחים) נלחמים בקדמונים העוצמתיים. המלחמה נמשכה פרק זמן לא ברור, לפחות כמה עשרות שנים, אולי אפילו מאות. חלקים עצומים מהעולם הוחרבו במלחמה, והוא הצטמצם בשטחו משמעותית כשכוחות הכאוס ניצלו את הבלאגן כדי לנגוס בשוליים. בסופו של דבר, הביסו הנשגבים ומלכי הדרקונים, בסיוע בני התמותה, את הקדמונים, והמלחמה נגמרה.

כאן נחלקים הקדמונים לשתי קבוצות עיקריות - הקדמונים שממש הובסו פיסית במלחמה ושחלקים גדולים מהמהות שלהם הושמדו, והקדמונים שראו את אחיהם נופלים ונכנעו ללא תנאים.

הקדמונים, בהיותם ישויות קולוסאליות וחלק אינטגרלי מהעולם, לא יכולים להיות מושמדים לחלוטין, ולכן אלה שהובסו בעצם עברו למעין מצב רדום, מצב בו רוב המודעות שלהם הושמדה והגופים העצומים שלהם, כמו גם חלק מכובד מהמהות שלהם, הפכו להיות לא פעילים. כדי להכיל את הקדמונים שהובסו, נוצר העולם התחתון, The Underworld, מראה אפלה של הבריאה, רובד נוסף של המציאות שכל תפקידו הוא להכיל את הקדמונים המתים שנקראים הלא-נולדו, The Neverborn. חשוב לציין שהיווצרות העולם התחתון יוצרת מצב שבו חלק מהמתים מקרב בני התמותה לא ממשיכים לגלגול הנשמות הבא שלהם, אלא 'נתקעים' בו בתור רוחות רפאים.

לקדמונים שנכנעו נטווה גורל אכזר אפילו יותר על ידי האלים: נוצר מימד מציאות נוסף המורכב אך ורק מגופותיהם של הקדמונים שנכנעו, והאלים עיוותו את המהות והגופים שלהם על מנת ליצור כלא שלא יוכלו לצאת ממנו. לדוגמא, גופו של קדמון אחד עוות מבפנים החוצה, צלעותיו מהוות את חומותיה של עיר השדים וליבו שנעקר מחזהו הוא השמש בשמי ממלכת השדים, מלפאס.
האלים גם השביעו את הקדמונים שהובסו, שנקראים מלפיאנס (Malfeans), שבועת שירות ואמונים שהם לא יוכלו להפר, וכך רותמים אותם לשירות הבריאה והנשגבים. התבוסה, הכליאה והשבועה מרסקים את נשמותיהם של המלפיאנס ונוצרים מהן אלפי תת-נשמות שנקראות שדים, Demons. השדים מאורגנים בהיררכיה: בראש הסולם, לכל מאלפיאן יש שבע נשמות ראשיות הנקראות Third Circle Demons, שדים מהמעגל השלישי. לכל שד מהמעגל השלישי יש עוד מספר תת נשמות, שדים מהמעגל השני, ובתחתית ההיררכיה יוצר כל שד שני עשרות אם לא מאות שדים מהמעגל הראשון, המשרתים מטרות מינוריות בעיר השדים.

כך, כאשר הקדמונים נעולים בשינה או בכלא, התפנו האלים לשחק במשחקים האלוהיים בעצמם, והותירו את הבריאה, רובה ככולה, לשלטון וניהול הנשגבים. כך נפתח העידן הראשון, העידן הזהוב, גן עדן עלי אדמות לבני האדם. נשגבי השמש שלטו בממלכה ביד רמה בעצת נשגבי הכוכבים, נשגבי הירח היו העזר שכנגד לסולארים ופתרו למענם בעיות רבות, ובני הדרקונים תיווכו בין בני התמותה לנשגבים השמיימיים, מעמד הביניים.

העידן הראשון, שנמשך בין אלפיים לשלושת אלפי שנים, עבר ללא אירועים מיוחדים. הטכנולוגיה והקסם שגשגו, ונבנו ערים מופלאות שריחפו באוויר ואחרות ששכנו על קרקעית האוקיינוס, פירמידות שחודיהן אבדו בעננים ואליהן אפשר להגיע רק בספינות אוויר משוכללות, רובוטים לכל מטרה שהיא וכלי נשק מסוגים שאפילו בעולם שלנו לא מסוגלים לחקות.

הנשגבים שלטו בעולם בתבונה ואצילות, ואפילו הקבצן העני ביותר אכל טוב יותר, התלבש יפה יותר וחי חיים ארוכים יותר מרוב האנשים בעידן הנוכחי.

אך בעמקי נפשותיהם של הנשגבים ובלב הבריאה עצמה, החל ללבלב סוד אפל, זרע שנטמן על ידי הקדמונים המובסים.

אתם מבינים, הקדמונים לא היו פראיירים, אפילו לא קצת. הם אמנם הובסו, ואמנם הוכרחו להישבע שבועות אמונים, אבל לפני כן הם הספיקו להותיר חותם אחרון על הבריאה ועל כל מה שבה, על ידי כך שהטילו את הקללה הגדולה, The Great Curse. הקללה עצמה לא ידועה לאף אחד, אם בכלל היה לה מרכיב מילולי. אפילו השפעותיה או עצם קיומה הם סוד מוחלט אז והיום בבריאה, אבל מי שמודע לה לא יכול להתעלם ממנה. הקללה מעוותת את נשמותיהם של הנשגבים, כל נשגב בצורה מעט שונה: עבור נבחרי השמש, שספגו את מירב הנזק מהקללה, ככל שעובר הזמן וכוחם גדל הם מתרחקים מאנושיותם, הופכים משליטים נערצים ואציליים לרודנים אכזריים, מפלצות חסרות לב שמשתמשות בבני תמותה לניסויים קסומים או כשעשוע. נבחרי הכוכבים קוללו בגאווה, בעיוורון לטעויות שלהם עצמם, בחוסר היכולת להודות בטעות ולהגיב בהתאם. בני הירח קוללו בחייתיות - כמשני צורה, נפשם קרובה גם כך לחיה, והקללה כופה עליהם קשר קרוב אף יותר. כאשר בן ירח מדחיק את יצריו לאורך זמן, הוא עלול להפוך לפרק זמן קצר לחיה, ללא מוסר או מחשבה, יצור של אינסטינקט ויצר. בני הדרקונים כמעט לא נפגעו מהקללה, והביטויים שלה קטנים משמעותית אצלם מאשר אצל הנשגבים השמימיים.

וכך, ככל שחלפו שנות העידן הראשון, הפכו בני השמש אט אט מיצורים של אור וטוב, גיבורים בין גיבורים, לעריצים מושחתים ותאבי-כוח שכל עניינם הוא עצמם. חייו של בן תמותה שווים כקליפת השום בעיני נשגב בן אלפי שנים, והעידן הראשון הפך מגן עדן למקום מסוכן ואכזרי.

אז בני הכוכבים ראו בנול הגורל חורבן מתקרב, ובהחלטה ששינתה את פני העולם לעד, החליטו לעזור לבני הדרקונים לחמוס את השלטון ולחסל את הסולארים המסוכנים. לאירוע הזה, שסימן את סוף העידן הזהוב ותחילת השוגונט (Shogunate), קראו החמס, The Usurption. בני הדרקונים, ביחס של עשרות לכל בן-שמש, תקפו בו זמנית במאות אתרים בעולם, מחסלים רבים מהסולארים עוד לפני שאלה האחרונים הספיקו להתגונן. בני הכוכבים סייעו מהצללים והנחו את ההתקפה כך שתהיה יעילה במידה מירבית, וכמעט כל הסולארים חוסלו תוך ימים בודדים. אחרים ניצודו עד קצוות תבל, ואחרי שנים מספר חוסלו גם הם.

חלקים עצומים מהבריאה הושמדו בקרבות אלו. כוחם של בני שמש וכוחם של כלי הנשק הקסומים שהופעלו כדי לחסל אותם החריב ערים שלמות ומבצרים אדירים, ורבים מפלאי העולם עברו ממנו לתמיד.

בני הירח נמלטו על נפשם, נטשו את שותפיהם למות והתחבאו בקצוות העולם, על גבול הכאוס, במקום בו בני-דרקונים לא יכולים לשרוד.

גורלם של שלושה-עשר בני-שמש חשוב במיוחד, שכן בראותם את האימפריה קורסת סביבם ואת בגידת משרתיהם, הפנו עורף לבריאה ולאלים, ובמותם נשבעו לנקום ומכרו את נשמתם ללא-נולדו בתמורה לכוח והזדמנות לשרוד ולנקום. הם יורדים לעולם התחתון כרוחות רפאים עוצמתיות, ותחת הכשרת הלא-נולדו הם לומדים לרתום את כוחם ומתכוננים לחזרתם לבריאה.

כך נגמר העידן הראשון, העידן הזהוב, באש ובדם, והחל עידן הדרקון, השוגונט.