עברו חודשיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי לכם, ולא היה לי סשן. לפחות לא של הקבוצה שעליה דיברתי בפעם הקודמת. היה לי סשן של הקמפיין השני שלי - אפילו חמישה, בעצם - אבל הם הסתדרו לא בגלל שהצלחתי לארגן סשן; הם הסתדרו בגלל שכל חברי הקבוצה שלי הגיעו לסשן מיד אחרי הבגרות של אותו יום (שכולנו עשינו), או בגלל שהפכנו פגישת לימוד היסטוריה משעממת  לקרב סופר-גיבורים מלא אקשן. לא, בימים טרופים אלו, במדינת ישראל, לארגן סשן זה לא קל. "זמן סשן" הוא לחש מדרגה תשיעית (אם אתם משחקים מו"ד), ספירת מרחב 5 (אם אתם משחקים Mage), שינוי משמעותי (אם אתם חובבי נוביליס) או קסם מהמעגל הסולארי בעלות של 250 מאנה (אם אתם משחקים "הנשגבים", במיוחד בעברית).

הסיבות לקושי הזה הן שונות ואינן קבועות לעולם; לדוגמה, הקשיים שנתקלתי בהם לאחרונה נבעו מהסיבות הבאות (שכוללות שמות כדי שתרגישו את הפן האנושי, ותראו כמה אנשים אני צריך להביא לסשן): אורן ודגן צריכים ללכת למסיבת סיום כיתתית על חוף הים; יואב החליט להתחיל קורס כושר קרבי (ואז לוותר עליו וללמוד לגיאוגרפיה); יותם מצא את עצמו קרוב לכשלון מוחלט בערבית; עמית מזומן לצבא; אמיר וסתיו חורשים לפיזיקה; איתמר לא מסוגל להתמודד עם לוח הזמנים התיכוניסטי שלנו; ואם אני לא אקרא שוב את "הגלגול", אני בחיים לא אזכור את הפירוש האקזיסטנציאליסטי שלו. בקיצור, אי אפשר להתכונן לקושי הזה מראש, אלא אם אתם מסוגלים לחזות את העתיד בדיוק. וגם זה לא משנה, כי מסיבת הסיום הזו הופכת לחרישה לבגרות בפיזיקה כהרף עין.

וזו לא מכה של תיכוניסטים בלבד, לא ולא. המבוגרים שבינינו יכולים להצהיר על בעיות קשות וכואבות הרבה יותר - דברים שאי אפשר לנפנף כמו מבחן. קרה לי ששחקנים לא הגיעו לסיום הקליימקטי של קמפיין בגלל שחבר טוב שלהם התחתן, קרה לי שהצבא החזיק אותם, וקרה לי שהם פשוט נתקעו בעבודה עד השעות הקטנות של הלילה. מכל עבר, תוקפות הסיבות להברזה  את עם השחקנים כפי שהעמלק תקף את ישראל במדבר: אנחנו מנסים להגיע אל ארץ הקודש (או לכל קליימקס מגניב אחר בקמפיין), אבל הם תוקפים אותנו מאחור, איפה שהכי כואב. החייםאמיתיים™, בתי-הספר או האוניברסיטאות, ואפילו צבא ההגנה קושרים, ככל הנראה, קשר נגד שחקני התפקידים ומונעים מאיתנו לעסוק בתחביב שלנו בכל זמן שאינו כנס.

יבואו אנשים מסויימים ויאמרו: "יש לך יותר מדי שחקנים - לא פלא שקשה לך". ולאנשים אלו אני אומר: נה! אתם לא מבינים כלום! "זמן סשן" הוא לחש שאינו תלוי במספר המשתתפים בסשן המסכן. כל עוד מנסה מנחה בודד לזמן אליו יותר מאדם אחד, תמיד יהיו לו בעיות. וכשאני אומר תמיד, אני מתכוון ליותר מזה! היקום לא מסכים לקבל קבוצות משחק פועלות, כפי שהוא לא מסכים שתחזרו אחורה בזמן ותרצחו את סבא שלכם (או שתסעו בזמן בכלליות). יש שיאמרו שהבעיה שלי היא שהשחקנים שלי נמצאים במעגלים חברתיים שונים מדי. אותם אני אפנה שתי פסקאות למעלה, כי הם יכולים לראות שרק חבר אחד בקבוצת המשחק שלי אינו תלמיד תיכון. יש שיאמרו שאני גרוע. אין לי מה לעשות בעניין, הא?

ובכן, כתבכם הנאמן לא מוותר. למען האמת, מצאתי פתרון מאד ייחודי: הגדלת מספר הקמפיינים מגדילה את מספר הסשנים שאני מנסה לארגן כל שבוע. זה אומר שאם, נניח, יש סיכוי של אחד למאה שאני אצליח לארגן סשן בקמפיין סופר-גיבורים, ואני מריץ שני קמפיינים נוספים (עם אותם סיכויים), יש לי סיכוי של 3 למאה שיהיה סשן כלשהו במהלך השבוע. אני חושב. הסתברות למדתי לפני יותר מדי זמן. בכל מקרה, על פי החישובים שלי, הגעתי למסקנה ש-7 קמפיינים הם המספר האופטימלי שיניב את תפוקת הסשנים השבועיים המרבית. אני אולי לא יודע הסתברות, אבל אני יודע שיש 7 ימים בשבוע ושאי אפשר לעשות יותר מסשן אחד ביום, ושכמה שיותר - יותר טוב.

לסיכום, קשה. אין סשנים. העם צמא לעוד, אבל העם יגווע לאיטו. הברירה היחידה שלנו היא לא לוותר, בדיוק כפי שאבותינו לא וויתרו על חזון המדינה היהודית (או משהו אחר, זה לא באמת קריטי). אנחנו צריכים לנסות למצוא כמה שיותר פתרונות וכמה שיותר מהר - יום אחד אולי נמצא את הפתרון המושלם, את התרופה למכת הביטולים וההברזות, את המסלול לארץ המובטחת. אם מצאתם אותו, תעשו טובה - תשלחו לי. הפרטים שלי בגילדה.

ואולי, רק אולי, אני קצת אוברדרמטי.